A Blog By Shahar ben Halevi – איש בלי נצח
“עדיין לא מביט בעיניי האל, וטוב שכך, כן. השמש חמה והאוויר זורם, זה באמת קורה, לא, אני חולם”. לא ממש, כי זה קיץ בוונקובר, ואלו הימים האלו, שלא נגמרים, ושבהם אתה נודד מפסטיבל מוזיקה אחד לאחר, נותן לשמש, לרוחות, לאנשים להציף לך את כל מערכת החושים, להנות, להשתכר, להתבשם, להעלם בהמון, ושוב להתגלות, על ידי מכרים, ישנים וחדשים, ואז שוב להעלם, כי השמש חמה והאויר זורם, וכך גם הבירה בברזים וניחוחות העשבים. אלו ימים בהם אתה נותן לעצמך להתמזג, עם השמש, הרוח, ההורמונים, החיוכים, הצחוק וכל הלחנים. הם באים ונאספים, פעם ברחוב הזה, או פעם בחוף הסמוך, מתגלגלים על אופניים ומצויידים בתרמילים. לפעמיים הם כאן רק ליום-יומיים, לפעמים לשבוע-שבועיים. בכל פעם שנדמה לך כי הם נבלעו ונעלמו בקרביו של העולם התעשייתי, הטכנוקרטי, הנה מגיע הקיץ ושוב הם מופיעים על הדשא, כמו פרחים נדירים, ילדי הירח, עם אותה רוח חופש ונשמת נעורים נצחית. ב 2017 חצתה העיר בפעם הראשונה את רף 10 מיליון תיירים בשנה, והקיץ הזה הולך לקראת שיא חדש. הם באים מארבע רוחות השמיים, עם תרמילים, שקי שינה ובקבוק של יין. כל מה שנותר הוא להתיישב על איזו אבן ולהביט בהם ובענניי השמיים. כי כמו שכתב ארקדי הגאון, “עדיין לא אבוד בעיניי האל, ובעיני אימי, גם כן. אם לא הולך, וקצת קשה, זה עושה לי טוב, לדעת ש…”ttps://www.news1130.com/2018/03/20/record-year-tourism/
To Read More, Please Click HERE
